חגים, משפחה ה 7/10 ומה שבניהם
- Maya Vaknin
- 7 באוק׳
- זמן קריאה 1 דקות
השנה, כמו בכל חג, אני מוצאת את עצמי נעה בין שני קצוות -
בין האור שממלא את הימים האלה, לבין הצללים שהם לפעמים מביאים איתם.
בין הצחוק סביב השולחן, לבין רגעים של שקט פנימי,
מבט אחר, עמוק יותר, מאז.
אולי זה קורה לכולנו.
החגים תמיד מביאים איתם מין חשבון נפש שקט.
לא רק עם השנה שהייתה, אלא עם עצמנו.
עם מי שנהיינו, עם מה שנשאר ועם מה שכבר לא.
שנתיים עברו מאז ה- 7/10,
וזה מרגיש כאילו הזמן נעצר שם לרגע ואז המשיך, אבל בקצב אחר.
יש בו משהו עדין יותר, שביר יותר וחשוף בצורה שלא הכרתי קודם.
כשאני יושבת עם המשפחה,
אני נזכרת כמה היופי תמיד היה שם ברגעים הקטנים, הפשוטים.
תקופות כאלה רק מחדדות עבורי כמה נכון בחרתי,
כשבחרתי לחיות לאט יותר, קרוב יותר.
כשבחרתי להישאר קרובה לדברים הקטנים שמרכיבים את הטעם של החיים.
זה לא תמיד היה מובן מהצד,
אבל בשבילי זו הדרך להרגיש באמת חיה ולהיות נוכחת.
ובין חג לחג, בין שנה לשנה,
אני מזכירה לעצמי שכל חוויה , קטנה או גדולה -
נרשמת בגוף, בלב ובנשימה.
וכולן יחד הופכות למרקם הזה שנקרא אני.
הן לא תמיד רכות או קלות,
אבל כל אחת מהן בונה בי עוד שכבה של חיים, של הבנה ושל אהבה.
תגובות